<h1>ספר החינוך מצוה תק"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שמצוה על המלך שיהיה על ישראל לכתוב ספר תורה מיוחד לו מצד המלוכה, שתהיה עמו תמיד ויקרא בו, מלבד ספר תורה אחר שמצוה עליו לכתוב ככל אחד מישראל, כמו שנכתוב במצוה האחרונה שבספר בעזרת השם [מצוה תרי"ג], ועל זה נאמר [דברים י"ז] וכתב לו את משנה התורה הזאת וגומר. משרשי המצוה לפי שהמלך ברשות עצמו לא יעציבהו אדם על מעשיו ולא יגער בו ובשבט פיו יכה ארצו, וברוח שפתיו ימית מי שירצה בכל עמו, על כן באמת צריך שמירה גדולה וזכרון טוב יעמוד נגדו יביט אליו תמיד למען יכבוש את יצרו ויטה לבו אל יוצרו, וזהו שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין כ"א ע"ב] יוצא למלחמה וספר תורה עמו, יושב בדין והוא עמו, מסב לאכול והוא כנגדו, כלל הדברים שלא היה זז מנגד עיניו אלא בעת שהוא נצרך לנקביו או נכנס למרחץ. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ו] שספר תורה של מלך מצוה עליו להגיהו מספר העזרה על פי בית דין כדי שיכוין על פי מעשיו ביושר. ויתר פרטי דיני ספר תורה אכתוב אותם בעזרת השם במצוה אחרונה שבספר. וזאת אחת מן המצוות שאמרנו בתחילת הספר שהן מוטלות על המלך לבד. ואין צורך לכתוב בה באי זה זמן היא נוהגת שידוע הדבר שאין מלכות בישראל אלא בזמן שארצם בישובה, תחזינה עינינו במהרה בביאת הגואל ומלך עלינו בתוכה.
